נשאר עד סוף הגיוס
כל יום יכול להיות היום האחרון שלהם
התפקיד שלנו לתת להם עוד יום
״הגיעה אלינו טרקטור עם כף מלאה, עם ידיים, רגליים, חלקים של גוף, גופות שלמות, ואז זה פשוט נשפך עלינו והתחלנו לאסוף.״
זה אחד מעשרות תיעודים כאלה מה-7 באוקטובר.
לוחמים ולוחמות שהיו בחזית וראו את הנורא מכל, הרבה מעבר למה שנפש של בן עשרים יודעת להכיל.
הם חזרו הביתה, בשבילם, מאז ה-7 באוקטובר כל יום הוא מלחמה.
התקפי זעם באמצע ארוחת ערב, גבר בן שלושים שמתעורר בסדינים רטובים ומכבס אותם לבד לפני שמישהו קם, בושה שאי אפשר להסביר לילד בן שש, ובטח שלא לאישה שישנה לידו.
הם שמרו על הילדים שלנו ועל הבתים שלנו, עכשיו זה הזמן לדאוג להם, זה המעט שמגיע להם.
שלוש שנים הם היו בשדה הקרב בשבילנו. 200 ₪ הם המעט שאפשר לעשות בשבילם.
העמותה שלנו נשענת על מתנדבים
100% מהכסף הולך לטיפולים
גם בביט · קבלה למייל תוך דקה
העמותה שלנו נשענת על מתנדבים
100% מהכסף מגיע לטיפולים
הם חזרו הביתה.
אבל חלק מהם עדיין נמצאים בשדה הקרב.
בחוץ הוא נראה בסדר. הוא קם בבוקר, לוקח את הילדים לגן, עונה ״הכל טוב״ כשקרוב משפחה שואל. את מה שקורה בפנים רואים רק בבית, ורק אלה שגרים איתו. ילד שמפיל כוס על הרצפה ואבא צועק צעקה שהוא עצמו לא מזהה. אישה שלומדת לא להעיר אותו בנגיעה, כי הוא מתעורר בבעיטה. סדינים שנכנסים למכונה בשש בבוקר לפני שמישהו קם, כי הבושה גדולה מהעייפות. ובלילות שהוא כן נרדם, הוא חוזר לאותו מקום שוב, ואיש מהמשפחה לא יודע לאן הוא הולך כשהוא עוצם עיניים. הוא לא יבקש עזרה. אותה חוסן שהחזיק אותו בשטח הוא זה שסוגר לו את הפה עכשיו, ולפעמים הוא באמת מאמין שזה יעבור לבד. זה לא עובר לבד. לכן אנחנו לא מחכים שיפנו אלינו, אנחנו מחפשים אותם ומגישים את היד ראשונים.
״הצלתם לי את החיים, את האישה ואת הילדים.״
באתי אחרי שנתיים שבהן הייתי בטוח שצריך פשוט להתרגל לזה. שזה מה שיש עכשיו, ושכולם מסביבי יסתדרו.
בפגישה הראשונה כמעט לא דיברתי. בשלישית סיפרתי דברים שלא סיפרתי לאף אחד.
האישה שלי אמרה לי בשבוע שעבר שהיא מזהה אותי שוב.
אהרון א., 34, אבא ל-2
אנחנו לא מבטיחים שהוא יחזור להיות מי שהיה לפני. אנחנו מבטיחים שהוא לא יעבור את זה לבד, ושיהיה לו עוד יום שאפשר לעבור אותו.
אפשר להצטרף גם בביט
200₪
לוחם אחד מתחיל טיפול
בלי המתנה לוועדה, בלי שיצטרך להוכיח כמה רע לו
את מה שהוא ראה שם אי אפשר למחוק.
מה שכן אפשר זה דבר אחד: לוחם אחד יושב מול איש מקצוע ומתחיל לדבר. 200 ₪ הם טיפול כזה.
וגם הידיעה שמישהו בחוץ לא שכח אותו ברגע שהמלחמה ירדה מהחדשות.
אנחנו לא מחכים שיפנה, כי לוחם כזה לא פונה. מגיעים אלינו דרך מפקד ביחידה, דרך חבר מהצוות, דרך אישה שכבר לא יודעת מה לעשות. יוצרים קשר, ומתחילים.
הם ממתינים לעזרה שלנו
לכמה מהם תפתחו טיפול?
-
לוחם אחד
אדם אחד שנכנס לחדר, מתיישב, ובפעם הראשונה מאז אומר את זה בקול.
200₪
-
הבחירה הנפוצה
שני לוחמים
שני אנשים שעד עכשיו החזיקו את זה לבד, כל אחד בבית שלו, בטוחים שהם היחידים שככה.
400₪
-
שלושה לוחמים
שלושה בתים שבהם ילד יפסיק לפחד מהצעקה, ואישה תפסיק לישון עם עין אחת פקוחה.
600₪
גם בביט · קבלה למייל תוך דקה
ארבע שאלות שנשאלות באמת
ואנחנו עונים עליהן בלי לייפות
למה המדינה לא מטפלת בזה?
חלק מהם כן נמצאים בתוך המערכת, וממתינים. חלק לא הגישו בכלל, כי מי שרגיל להיות זה שמחזיק לא יודע לבקש. ובין ההמתנה לבין ההכרה עוברים חודשים שבהם הוא לבד בבית עם זה. אנחנו לא מחליפים את מה שמגיע לו מהמדינה, אנחנו נכנסים לפער.
איך אני יודע שהכסף באמת מגיע?
לפרויקט לינק תרומה נפרד וניהול תקציבי נפרד, ולכן אי אפשר להזיז ממנו שקל לפרויקט אחר. העמותה מחזיקה אישור ניהול תקין, והמסמכים פתוחים לכל מי שמבקש לראות אותם.
למה עכשיו? המלחמה כבר לא בחדשות
בדיוק בגלל זה. כל עוד זה היה בחדשות כולם היו שם. עכשיו כשהרעש נגמר הוא נשאר לבד בבית עם מה שראה, ודווקא עכשיו זה מתפרץ. טראומה לא עובדת לפי לוח השידורים.
200 ₪ באמת משנים משהו?
טיפול אחד לא מרפא, ואנחנו לא נעמיד פנים אחרת. מה שהוא כן עושה זה להתחיל. אדם שנכנס פעם אחת ומגלה שאפשר לדבר על זה בדרך כלל ממשיך, וזה ההבדל בין מי שמטפל למי שנשאר לבד עם זה. כל 200 ₪ הם טיפול אחד כזה.
כל טיפול שנפתח הוא עוד יום שאפשר לעבור אותו
מי עומד מאחורי זה
עמותה שנשענת על מתנדבים
”עוצמה לנפש“ פועל במסגרת עמותת ”נתינה בקליק“, ע״ר 580776292, ובזכות מתנדבים שנותנים מהזמן שלהם.
כל פרויקט מנוהל תקציבית בנפרד ומקבל לינק תרומה ייעודי, כדי שכל שקל יגיע אך ורק למטרה שאליה בחרתם לתת.